זאת השאלה.

 

יש לי תלמידת חדשה שאינה בטוחה האם להיבחן במבחן האקדמי או במבחן האימון הכללי.  מוסד הלימודי בו היא מתכבנת ללמוד מאפשר לה לבחור.  לכן, כשהיא אמרה לי 'ברור שמבחן אימון הכללי יהיה יותר קל', שאלתי אותה למה.

 

תשובתה הייתה שכתיבת משימה האקדמית מס' 1 הוא יותר מסובכת בהשוואה לכתיבה של מכתב תלונה או מכתב לחבר כפי שנדרש באימון הכללי.  אבל אני הייתי צריך לציין שלמעשה משימת האקדמית יכולה להיות קל יותר אם יודעים לגשת אליה בצורה הנכונה.

 

הסתכלנו ביחד על 4 סוגי משימות אקדמיות מס' 1 ו2 סוגי אימון כללי ולאחר מכך היא הבינה שזה יכול להיות די פשוט ושהיא מוכנה לשקול מחדש ולחשוב על זה.

 

אז מה יש בגרפים האקדמים / גיליונים / דיאגרמות / תזרימי זרמים / תרשימי עוגה שגורמים לתלמידים להילחץ?

 

התשובה יכולה להיות כשתלמידים עונים לשאלת האקדמית הם מתמקדים יותר מדי בפרטים בכתיבה שלהם במקום פשוט לענות על דרישה שהיא :

 

לבנות תקציר על ידי בחירת ודיווח על הנתונים ומידה הרלוונטית ולתת השוואות איפה שצריך.

 

יש לכתוב לפחות 160 מילים (כולל שימוש בחלק מהמילים שהם בתוך השאלה) כדי לוודא השגת ארבעת הקריטריונים:

 

השגת המשימה.

עקביות ולכידות.

אמצעי לקסיקוני ודיוק.

מדד דקדוקי.

 

ולתוצאה "באנד 6 " :

 

להתייחס לדרישות המשימה.

להציג סקירה כללית שכולל האינפורמציה הרלוונטית.

להציג ולהדגיש מאפיינים בולטים, אבל יכול להיות שפרטים יהיו לא רלוונטים, לא מתאימים או לא מדויקים.

 

לכן, כשאתה מסתכל על גיליון או דיאגרמה ואתה רואה עירבוביה של אחוזים, שנים, קווים וצבעים, זכור שאתה צריך רק לתת תקציר לנקודות המפתח ולא להתמקד בכל פרט ופרט וזה הנקודה.